מיקי שחם מביא חידושים ומחקרי תאי גזע, דם טבורי ורפואה רגנרטיבית מהעולם: היחוד של תאי גזע מחבל הטבור – חלק 1
מיקי שחם מביא חידושים ומחקרי תאי גזע, דם טבורי ורפואה
רגנרטיבית מהעולם: היחוד של תאי גזע מחבל הטבור –
חלק 1
הם
יכולים לשפר מצב של שריר הלב בקורבנות התקף לב
לב
שניזוק יכול לעבור מספר שלבים כולל דלקת, נזק לתאי לב ומוות, יצירת צלקת, פיצוי
ע"י רקמות סמוכות ואולי ניוון הדרגתי לקראת כשל לב הגורם לגודש. לאחרונה,
שיטות לא פולשניות לשיקום תפקוד הלב כללו מתן חמצן בלחץ גבוה, טיפול בשיטת
"פעימה נגדית בלחץ" ( external counterpulsation). כיום, שוקלים לתקן כלי דם שניזוקו ואף שיקום של תאי שריר הלב
(קרדיומיוציט) בעזרת מגוון תאי גזע מחבל הטבור (CD34+,
CD133+ תאי גזע מזנכימליים) ופקטורי גדילה.
הם
יכולים להוריד תסמינים קליניים של מחלת הפרקינסון
מיקי שחם מוסיף כי רפואה רגנרטיבית
או בשמה האחר – רפואת חידוש איברים, המכונה על ידי משרד הבריאות האמריקאי – NIH, "הדבר הגדול הבא ברפואה", מתייחסת בכלליות לטיפול
המערב את השימוש של טסיות לתקן ולהאיץ תהליך את הריפוי הטבעי בגוף ולמנוע מרקמות
נוספות ניוון הקשור במצבים רפואיים.
מחלת
הפרקינסון הינו מחלת ניוון עצבית כרונית ופרוגרסיבית, המאופיינת ע"י רעד,
קשיון הגפיים והגוף, תנועות איטיות, איבוד שיווי משקל וקואורדינציה. מאפיינים אלה
תוארו בספרות אירוודית עתיקה בהודו לפני 6500 שנים. ב-1817 ג'יימס פרקינסון תיאר
את ההפרעה כ"שיתוק רועד". בשנת 1960 איבוד נוירונים מייצרי דופמין נתגלה
כסיבה לתסמינים אלה.
בני אדם
הסובלים מפרקינסון יכולים לאבד כ80 אחוז (או יותר) מנוירונים מייצרי דופמין.
המחסור החמור גורם לנוירונים בחלק של המח שנקרא corpus
striatum לירות בצורה ספורדית ולא אחידה, מה
שגורם לחוסר יכולת לבצע תנועות בצורה חלקה. גורמים שתורמים להרס נוירונים מייצרי
דופמין כוללים נטיה גנטית, כימיקלים טוקסיים כגון קוטלי חרקים וזיהום אויר,
זיהומים (כולל טרום לידה), היפוקסיה, הומוציסטאין, רעילות מתכות כבדות ונזק
רדיקלים חופשיים.
טיפולים
הוליסטיים עבור מחלת הפרקינסון כוללים טיפול כלאציה אנטיאוקסידנטים בהזלפה ורודית.
פקטור גדילה נוירוטרופי המופק משורת תאי גליה הוכח כמגן על נוירונים דופמינרגים,
במיוחד כש מוזלפים
לאיזור הפוטמן במוח. תאי גזע טבוריים מתמיינים היטב לתאי גליה ולתאי גליה יש אפקט
מגן על נוירונים, כולל נוירונים דופמינרגים. תאי גזע מזנכימליים שהופקו מחבל הטבור
הוכחו כמפחיתי תסמיני פרקינסון בחיות מעבדה ומספר בני אדם ללא תופעות לוואי
מזיקות, הקשורות למקורות אחרים של תאי גזע.
תכנית
מקיפה כוללת שילוב של תאי גזע ( כולל CD34+, CD133+, ותאי גזע מזנכימליים) מחבל הטבור האנושי מומלצת לטיפול במחלת
הפרקינסון.
הם
יכולים לשפר את מצבם של חולי סרטן
מיקי שחם מבהיר, כי מאז שנת 1988, דם טבורי
הוא המקור המועדף לתאי גזע לטיפולים המטולוגיים ורפואת חידוש-איברים /רפואה-רגנרטיבית. מחלות וטיפולים רבים באמצעות תאי גזע מדם טבורי
ברפואה-רגנרטיבית נחקרים ונוספים כל העת, דוגמת: אוטיזם,
שיתוק מוחין, אלצהיימר, ראיה, לב, סוכרת, פרקינסון, שמיעה, אורתופדיה ועוד וחלקם
נכנסו כבר לשימוש שוטף.
דם מחבל
הטבור שימש משנת 1988 בעיקר לטיפול במחלות ממאירות. תאי גזע/אב המטופואטיים מחבל
הטבור משקמים את מאגר הדם, מח עצם ותיפקוד חיסוני לאחר הקרנות או כמותרפיה. בנוסף,
תאי הגזע עצמם יכולים להלחם בגידולים סרטניים. תאי גזע עצביים הוכחו כמשחררי
ציטוקינים ופקטורי גדילה שמעכבים את השגשוג של תאי גליומה ב 28-87 אחוזים. כמו כן,
תאי גזע/אב מדם טבורי הומני נמצא כמאריך חיים של עכבר בסרטן בלוטת הערמונית.
לאחרונה
דר' סטיינבלוק עיצב תא גזע טבורי בו הוחדרו גנים יוצרי ציטוקינים שנלחמים בגידול..
תאי הגזע למעשה הפכו לבית חרושת שמייצרת בקצב מהיר פקטורים אנטי-סרטניים. תאי גזע
טבוריים אלה נלחמו בהצלחה בסרטן הערמונית בחיות מעבדה. סרטן הערמונית הינו גורם
מוות השני שקשור לסרטן בגברים בארה"ב. מרפאות במקסיקו משתמשות כיום בתאים אלה
לטיפול בחולי סרטן סופניים ורואים תוצאות חיוביות כגון הפחתה משמעותית בכאב, עליה
בתאבון, התכווצות גידול ושיפור באיכות החיים. תאים אלה גם פועלים היטב נגד לויקמיה
וסוגי סרטן נוספים.
מיקי שחם ימשיך לעדכן את הקוראים בחידושים ותגליות מתחום תאי
גזע ודם טבורי – בכלל, ורפואת חידוש-איברים
/רפואה-רגנרטיבית מהעולם - בפרט.
מימיו הראשונים בשנת 1988, הבעיה של התחום מציל חיים זה היא ביעילות
הנמוכה ביותר של איסוף דם
טבורי והמספר המוגבל של תאי גזע שנאספים ועל כן מתאים להשתלה
המטולוגית לילדים בלבד.
מיקי שחם פיתח
טכנולוגיות ומכשור, אשר לראשונה מאפשרים לאסוף מספר תאי גזע גבוה משמעותית, אשר
יכולים לשרת גם השתלות במבוגרים וסדרות השתלות של רפואה-התחדשותית
/רפואה-רגנרטיבית למחלות שונות במהלך החיים.
חזרה למאמרים»